ההיסטוריה של ההיפנוזה

ההיסטוריה של ההיפנוזה מתחילה מאז קיום האדם מכיוון שכל היפנוט הוא עצמי.
כבר בפפירוסים מצריים יש עדויות לשימוש בטכניקות היפנוטיות .

אסקלפיוס
היה אל הרפואה ביון העתיקה. במקדשיו ניתנו טיפולים תחת טראנס. לחשו למטופלים סוגסטיות בעת שישנו.

בימי הביניים
היה נפוץ באירופה "Royal touch", המלך היה יוצא אל העם פעם בשנה ובמגע ידו "מרפא" אנשים (בעיקר חולי שחפת עם סקרופולה ובלוטות לימפה מוגדלות).

בקבלה יש מושגים התואמים להיפנוזה:
"אחיזת עיניים=Eye fixation".
"כוונה שלמה=ריכוז ברעיון".


הרב אברהם אבולעפיה:
עולים לקורבן בתקופת האינקוויזיציה הספרדית השתמשו בשיטות הסחת דעת וריכוז שניתנו על ידו על מנת להתמודד עם כאב.

Franz Anton Mesmer: גרמני שנולד ב 1734 ונפטר ב 1815, היה רופא. את הדוקטורט שלו ערך על "השפעת גרמי השמיים על האדם והחיות". לטענתו הירח משפיע על גאות ושפל וגם על בריאות האדם ע"י השפעה על נוזלים בגוף האדם, ומחלות נגרמות בשל בעיה בנוזל הנ"ל. הוא החליט שניתן להשפיע על גוף האדם ע"י מגנטים וקרא לתופעה "מגנטיזם".
הוא עבר לעבוד בפאריז והיה בן חסותה של מארי אנטואנט. שם ערך טקסים המוניים של טיפול ע"י מגנטיזם. שיטתו נקראה גם "מסמריסם" על שמו.


James Braid
:
מנתח עיניים בריטי. החליט שבריכוז מבט בנקודה אחת יש עייפות של העיניים המתפשטת בכל הגוף. הכניס לשימוש את המילה היפנוזה (היפנוס-אל השינה היווני). טען שההיפנוזה היא ריכוז ברעיון אחד וקרא לה גם "מונו-אידאיזם".

Bernheim: צרפתי אשר טיפל בהיפנוזה. טען שמדובר בתהליך טבעי שכולם חווים ושקיימות דרגות סוגסטביליות שונות. פיתח את נושא האידיודינמיקה.

זיגמונד פרוייד 1856-1939 : למד היפנוזה מברנהיים. נטש את ההיפנוזה כשעבר לטפל בפסיכואנליזה.


מילטון אריקסון
1901-1980: מהחשובים במטפלים בהיפנוזה בתקופה המודרנית. ראה בהיפנוזה תהליך יום-יומי. דגל בשיטת טיפול תוך שימוש בסוגסטיות לא ישירות, שיטות בלבול ושימוש במטאפורות.

ב 1955 הוחלט ע"י האגודה הבריטית לרפואה ללמד היפנוזה בבתי ספר לרפואה. בארצות הברית הוחל בכך ב 1958.