מושגים ברפואה

אדרנל –

בלוטת יותרת הכליה. יש שתיים כאלה, אחת מעל לכל כליה. האדרנל מייצר הורמונים רבים. הורמונים ממשפחת הסטרואידים (למשל קורטיזול) מיוצרים בקליפתו, ואילו הורמונים ממשפחת הקטקולאמינים (למשל אדרנלין) מיוצרים בחלקו הפנימי. קיימים מצבים בהם הבלוטה מייצרת את אחד (או יותר) מן ההורמונים שלה בכמות מוגברת או לחילופין בכמות מופחתת.

 

אוסטיאופורוזיס/אוסטיאופניה

מצבים המתועדים באמצעות בדיקת צפיפות עצם (צילום רנטגן מיוחד). הבדיקה מתעדת את צפיפות העצם ומחשבת את מידת החריגה שלה מן הצפיפות ה"נורמלית" (בגיל הצעיר). אוסטיאופורוזיס היא צפיפות עצם הנמוכה משמעותית מצפיפות עצם תקינה (2.5 סטיות תקן מתחתיה). אוסטיאופניה היא ירידה קלה יותר בצפיפות העצם.

 

אינסולין (הורמון טבעי)

הורמון המיוצר על-ידי תאי ביטא בלבלב. לאינסולין פעילויות רבות בגוף, אולם הפעילות המוכרת ביותר היא הורדת רמת הסוכר בדם באמצעות החדרתו לתוך תאי הגוף.

 

אינסולין (טיפול)

בעבר, כדי לטפל באמצעות אינסולין, נאלצו להפיקו מבעלי חיים (חזירים ופרות). כיום האינסולין מופק באופן מעבדתי, על בסיס "דגם" של האינסולין האנושי. כל סוגי האינסולין הקיימים בשוק מורידים את רמת הסוכר בדם, אך נבדלים זה מזה במשך הפעולה ובמהירותה. דוגמאות: לנטוס ולבמיר הם אינסולינים ארוכי פעולה (משך פעולה של כיממה), אינסולטרד והומולין N הם אינסולינים לטווח בינוני (כשליש יממה), אקטרפיד והומולין R הם אינסולינים קצרי פעולה מן הדור הישן (משך פעולה עד 6 שעות), ואילו הומלוג, נובורפיד ואפידרה הם אינסולינים קצרי טווח מן הדור החדש (משך פעולה כ-4 שעות, שיא פעולה תוך שעה). בשוק קיימים גם אינסולינים מסוג "מיקס", המכילים שני סוגי אינסולין, כאשר אחד מהם הוא אינסולין בעל טווח פעולה בינוני, והאחר הוא בעל טווח פעולה קצר (למשל: נובומיקס 30 וכן הומלוג מיקס 25).

אנדוקרינולוגיה

ענף ברפואה הפנימית העוסק בהורמונים.

אסטרוגן

הורמון המין הנשי העיקרי. מיוצר בעיקר שחלות.

בלוטת התריס

שמות נרדפים הם בלוטת המגן (למרות שלא ברור על מה היא מגנה) וכן תירואיד. הבלוטה ממוקמת בקו האמצע של הצוואר, מעל לעצם החזה ומתחת לגרוגרת. הבלוטה מייצרת הורמונים בשם T4 (וכן (T3, ונתונה לבקרה של ההורמון TSH המופרש מיותרת המוח. מצבים רפואיים המערבים את בלוטת התריס כוללים שינויים במבנה (כדוגמת קשריות), או שינויים בתפקוד הבלוטה (היפותירואידיזם או היפרתירואידיזם).

 

בלוטת התריס – פעילות יתר (היפרתירואידיזם)

הפרשה מוגברת של הורמונים מבלוטת התריס. המצב מאובחן על-ידי בדיקה מעבדתית של רמת ההורמונים (TSH ו-T4) במעבדה. בחלק מן המקרים קיימים תסמינים, אשר גורמים לחולה לחוש כאילו הוא "עובד על טורים גבוהים" (דופק מהיר, הזעת יתר, רעד באצבעות).

 בלוטת התריס – קשריות

"ציסטות" בבלוטת התריס המתגלות באמצעות בדיקת אולטרה-סאונד. מדובר בממצא שכיח ביותר באוכלוסיה. קשריות יכולות להיות בגדלים שונים (מס` מ"מ עד מס` ס"מ) ובכמות שונה. בחלק מן המקרים יבקש הרופא לבצע ניקור מן הקשרית (FNA שזה Fine Needle Aspiration), כלומר נטילת דגימה בשאיבה מתוך הקשרית ושליחתה להסתכלות מעמיקה של פתולוג, וזאת כדי לבחון אם היא תקינה (ובמרבית המקרים היא אכן תקינה).

 

בלוטת התריס – תת פעילות (היפותירואידיזם)

הפרשה מופחתת של הורמונים מבלוטת התריס. במקרים רבים האבחנה היא מעבדתית בלבד (על-סמך בדיקת דם להורמונים TSH ו-T4) ואין שום תסמינים, ובמקרים אחרים קיימים תסמינים שהם בדרך-כלל נטיית הגוף לעבוד "בהילוך איטי", כלומר לצבור משקל, להיות ישנוניים ועייפות, לסבול מירידה בזיכרון ומעצירות. הטיפול הוא באמצעות אלתרוקסין, שהוא טבלייה המכילה את הורמון הבלוטה.

 

גלוקגון

הורמון, אשר בדומה לאינסולין, מיוצר אף הוא בלבלב, אם כי על-ידי תאים שונים (תאי אלפא). הפעולה שלו נוגדת במידה רבה את פעולת האינסולין, והוא מסוגל להעלות את רמת הסוכר בדם. גלוקגון משמש כטיפול במקרים של סוכרתיים שמאבדים הכרתם תוך כדי התקף של היפוגליקמיה, ונמצא בתוך ערכות מיוחדות המאפשרות הזרקה מהירה של החומר לגוף.

 

גלוקוז

סוכר הדם. גלוקוז משמש כ"חומר דלק" ראשי (אך לא יחיד) לאברי הגוף השונים (ובכלל זה מוח, שריר ועוד), ולכן הוא חייב להימצא בדם בריכוז מסוים. רמה גלוקוז מעל ל-100 מ"ג/ד"ל (בצום) נחשבת למוגברת.

 

הורמון

חומר המיוצר בגוף על-ידי בלוטה, מופרש לתוך מערכת הדם, ובאמצעותה "מפליג" לאברי הגוף השונים ומשפיע עליהם. דוגמאות: אינסולין (מיוצר בלבלב), תירוקסין (מיוצר בבלוטת התריס), פרולקטין (מיוצר בבלוטת יותרת-המוח), קורטיזול (מיוצר בבלוטת יותרת-הכליה) ועוד ועוד.

 

היפוגליקמיה

רמת סוכר בדם הנמוכה מן הרצוי. ה"גבול" המדויק בין סוכר תקין לבין היפוגליקמיה – שנוי במחלוקת. הסיבה העיקרית להיפוגליקמיה היא נטילת תרופות להורדת רמת הסוכר בדם. היפוגליקמיה ספונטנית (ללא "עזרת" תרופות) היא די נדירה, ובדרך כלל דורשת בירור רפואי.

 

היפופיזה (יותרת המוח)

בלוטה הנמצאת במוח והמפרישה מגוון הורמונים האחראיים לתהליכים מרובים בגופנו. חלקה האחורי מפריש את ההורמון ואזופרסין או ADH (נוגד השתנה), וחלקה הקדמי מפריש את ההורמונים: GH (הורמון הגדילה), ACTH (ההורמון האדרנוקורטיקוטרופי, המשפיע על הפרשת קורטיזול באדרנל), LH ו-FSH (גונדוטרופינים, משפיעים על הפרשת הורמוני המין בשחלות/אשכים), פרולקטין (הורמון החלב), TSH (המעודד הפרשת הורמוני בלוטת התריס).

היפרגליקמיה

רמת סוכר בדם הגבוהה מן הדרוש. במונח זה משתמשים על-פי-רוב אצל סוכרתיים, כדי לתאר רמת סוכר הגבוהה מן הרצוי.

 

העמסת סוכר

 

בדיקה בה מודדים את רמת הסוכר בדם בעקבות שתיית תמיסה המכילה כמות גדולה של גלוקוז. בהעמסה רגילה (לא בעת הריון) הנבדק שותה תמיסה המכילה 75 גרם גלוקוז, ורמת הגלוקוז בדמו נבדקת לאחר שעתיים. אם הרמה היא מתחת ל-140 מ"ג/ד"ל – היא נחשבת לתקינה. אם היא בטווח של 140 עד 199 מ"ג/ד"ל, היא מוגדרת בתור "אי סבילות לסוכר", ואם היא 200 מ"ג/ד"ל ומעלה – זו סוכרת (מקובל לחזור על הבדיקה לפני שקובעים אבחנה כזו).

 

טסטוסטרון

הורמון המין הגברי העיקרי. מיוצר בעיקר אשכים.

 

טריגליצריד

אחד מן השומנים הקיים בדם. משמש בעיקר כמקור לאנרגיה. מקורו הוא בייצור עצמי בגוף או מן המזון שלנו (מן החי וגם מן הצומח).

 

טרשת העורקים

 

תהליך ניווני המתבטא בהיצרות גוברת והולכת של החלל הפנימי של כלי הדם העורקיים, שהם "צינורות האינסטלציה" האחראיים על אספקת דם (מזון וחמצן) לאברי הגוף השונים. "גורמי הסיכון" העיקריים לטרשת העורקים הם עישון, הפרעה במאזן הכולסטרול, סוכרת ולחץ דם מוגבר. זו הסיבה לכך שהפסקת עישון ואיזון של כל גורמי הסיכון שנמנו – מצמצמים את הסיכון להתפתחות טרשת העורקים.

ירח דבש

מצב אופייני לסוכרת מסוג 1, המופיע לעתים קרובות לאחר תחילת הטיפול בה. ירח הדבש מתבטא בשיפור ניכר ברמת הסוכר בדם תחת טיפול למרות הפחתת מינון האינסולין ולעתים אף הפסקתו כליל. לדאבוננו, המצב זמני.

 

כולסטרול

השומן החשוב ביותר הנמצא בדם (ובשאר הגוף). לכולסטרול תפקידים רבים בגוף: הוא מהווה "שלד" עליו בנויים חלק מן ההורמונים בגופנו, הוא משמש בתור רכיב חיוני של ה"מעטפת" (הממברנה) של כל תאי הגוף, והוא מהווה חלק נכבד מן המוח שלנו. בלי כולסטרול אין חיים! הכולסטרול אשר בדם – מקורו הן בייצור עצמי (בכבד) והן במזון (מן החי בלבד). שני סוגי הכולסטרול החשובים הם LDL ו-HDL הנקראים גם "רע" ו"טוב" (בהתאמה). ככל שרמת ה-LDL בדם גבוהה יותר ו/או ככל שרמת ה-HDL נמוכה יותר, כך גדל הסיכון להתפתחות טרשת העורקים.

מד סוכר (גלוקומטר)

מכשיר המאפשר מדידה של רמת הסוכר בדם, באמצעות שימוש בטיפת דם הנלקחת בדקירה מן האצבע (או מאזור אחר ביד).
היות שמימדי הגלוקומטר דומים לטלפון סלולארי (או פחות מכך) ותפעולו פשוט מאד, הוא מאפשר לדעת את רמת הסוכר בדם בכל זמן ובכל מקום.

מד סוכר רציף (חיישן גלוקוז/סנסור גלוקוז)

מכשיר המוצמד לעור במשך מספר ימים (באמצעות מדבקה), ומודד (באמצעות מחט דקיקה) את רמת הסוכר באזור התת-עורי בתדירות גבוהה מאד (אחת לדקה, בערך). בניגוד לגלוקומטר, פעולת המדידה כאן מבוצעת באופן אוטומטי לחלוטין. קיימים חיישנים המשדרים את המידע שלהם לעבר צג וניתן לראות את תוצאות המדידה "בזמן אמת", שעה שאחרים אוגרים את המידע בקרבם וניתן לשלוף אותו מן הזיכרון רק בתום תהליך המדידה (הנמשך מספר ימים) באמצעות חיבור למחשב.

 

מיקרואלבומין

חלבון אשר באופן נורמאלי אינו קיים בשתן (או שקיים בכמות מזערית). עליה בכמותו מעבר לנורמה – מסמלת נזק מסוים לכליות (מצב שכיח בסוכרתיים בלתי מאוזנים), ובמקרה כזה רצוי מאד לטפל כדי לתקן את הנזק או למזער את מימדיו. קיימות שתי שיטות לאמוד את כמות המיקרואלבומין בשתן:
[1] לאסוף כל השתן במשך יממה ולמדוד כל כמות המיקרואלבומין בו. כמות של 30 מ"ג ומעלה ביממה מוגדרת כבלתי תקינה.
[2] ליטול דגימת שתן בודדת, ולמדוד את היחס בין כמות המיקרואלבומין לבין כמות הקריאטינין שבו (קריאטינין הוא חומר המופרש בכמות גדולה בשתן, וקיים גם בדם). טווח התוצאות התקינות תלוי בשיטת הבדיקה, השונה ממעבדה למעבדה.

נוירופתיה

נזק למערכת העצבים. התופעה אינה ייחודית לסוכרת, אך נצפית לעתים קרובות גם בסוכרתיים. הפגיעה השכיחה ביותר מופיעה במערכת העצבים התחושתית (נוירופתיה תחושתית), ומתבטאת בתחושה ירודה/חסרה או לחילופין בתחושה עודפת (כאב/שריפה/"חשמל"/סודה ועוד), או בשתיהן גם יחד. קיימים תכשירים תרופתיים רבים לטיפול בנוירופתיה תחושתית כואבת.

 

נפרופתיה

נזק לכליות.
תופעה שכיחה למדי בסוכרת, בעיקר אם היא אינה מאוזנת. בדיקת מיקרואלבומין בשתן היא אחת הדרכים הטובות לאתר בעיה זו בשלביה המוקדמים, כדי להתחיל בטיפול שימנע את החמרת המצב.

סוכר גבולי (אי סבילות לסוכר/טרום סוכרת)

ערכי סוכר בדם הגבוהים מן הנורמה אך עדיין מתחת לתחום הסוכרת.
אם מדובר בבדיקה בצום, אזי רמת סוכר של 100 עד 125 מ"ג/ד"ל נחשבת ל"טרום סוכרת".
אם מדובר בשעתיים לאחר העמסת סוכר, אזי רמת סוכר של 140 עד 199 מ"ג/ד"ל נחשבת ל"טרום סוכרת".

 

סוכרת

 

מחלה כרונית בה רמת הסוכר בדם גבוהה מן הנורמה.
כדי לאבחן סוכרת, די ברמת סוכר בצום העולה על 125 מ"ג/ד"ל, או רמת סוכר שעתיים לאחר העמסת סוכר העולה על 199 מ"ג/ד"ל (בתנאי שזה מתועד שוב בבדיקת דם חוזרת).

 

סוכרת הריונית

 

סוכרת שלא הייתה קיימת טרם ההיריון והופיעה במהלכו.
גורמי סיכון בולטים להופעת סוכרת הריונית הם עודף משקל, גיל מבוגר וכן קיום קרובי משפחה מדרגה ראשונה הלוקים בסוכרת. אבחנת סוכרת הריונית נקבעת באמצעות העמסת סוכר. בארץ מקובל בדרך-כלל לבצע העמסת 50 גר` גלוקוז ולבדוק את רמת הסוכר בדם לאחר שעה. אם היא 140 מ"ג/ד"ל ומעלה, עוברים להעמסה "מלאה" של 100 גר` גלוקוז. ערכים תקינים של גלוקוז בהעמסה כזו הם מתחת ל-95 מ"ג/ד"ל בצום, ומתחת ל-180, 155 ו-140 מ"ג/ד"ל לאחר שעה, שעתיים ושלוש שעות, בהתאמה. (הערה: סוכרת שהייתה קיימת טרם ההיריון – אינה נחשבת לסוכרת הריונית, והטיפול בה צריך להתבצע עוד טרם ההיריון המתוכנן, כשזה אפשרי, כדי לצמצם ככל הניתן נזק אפשרי לעובר).

סוכרת טיפול תרופתי

אבנדיה/רוסיני (שם גנרי: רוזיגליטזון): משפרת את יכולת האינסולין להחדיר סוכר לאיברים השונים.
אמריל (שם גנרי: גלימפיריד): ראה גלובן.
באייטה (שם גנרי: אקסנטייד): תרופות השייכות למשפחת ה"אינקרטינים" (תת-משפחה: חקייני ה-GLP1). פועלות במספר מנגנונים, וביניהם האטה בתנועת המעי ולכן ספיגה איטית יותר של סוכר מן המעי לדם, "שיפור" מסוים בפעילות הלבלב ועוד. תרופות אלה ניתנות בהזרקה (למרות שהן אינן אינסולין).
גלובן/גליבטיק (שם גנרי: גליבנקלמיד): תרופות להורדת רמת הסוכר בדם השייכות ל"ממריצי הלבלב". הן מגבירות את הפרשת האינסולין הטבעי מן הלבלב. תופעת לוואי שכיחה כתוצאה משימוש בהם היא היפוגליקמיה.
גלוקופאג`/גלוקומין/גלופור (שם גנרי: מטפורמין): תרופה להורדת רמת הסוכר בדם אשר מנגנון הפעולה העיקרי שלה הוא דיכוי של ייצור סוכר בכבד.
גלוקו-רייט (שם גנרי: גליפיזיד): ראה גלובן.
גלבוס (שם גנרי: וילדגליפטין): תרופה ממשפחת ה"אינקרטינים" (תת משפחה: מעכבי DPP4). מנגנון פעולה כמו חקייני ה-GLP1.
ג`נוביה (שם גנרי: סיטגליפטין): תרופה ממשפחת ה"אינקרטינים" (תת משפחה: מעכבי DPP4). מנגנון פעולה כמו חקייני ה-GLP1.
ויקטוזה (שם גנרי: לירגלוטייד): תרופות השייכות למשפחת ה"אינקרטינים" (תת-משפחה: חקייני ה-GLP1).
נובונורם (רפגליניד): דומה לגלובן במנגנון הפעולה, אך חלש יותר בעוצמתו ובעל משך פעולה קצר יותר. כמו כן, מופרש מן הגוף דרך הכבד ולא דרך הכליה.
פרנדז (שם גנרי: אקרבוז): פועלת בתוך מערכת העיכול, ומאיטה פירוק של סוכרים מורכבים לסוכרים פשוטים. הדבר מאט את ספיגת הסוכר מן המעי אל הדם.

סוכרת מסוג 1

בעבר נודעה בשם "סוכרת נעורים", בגלל שמופיעה בעיקר בגיל הילדות והנעורים (אך לא רק). במחלה זו "מותקפים" תאי הביטא על-ידי מערכת החיסון של הגוף, והיכולת שלהם לייצר אינסולין טבעי נמחקת כמעט לחלוטין. מסיבה זו, סוכרתיים מסוג 1 זקוקים כולם לטיפול באינסולין.

סוכרת מסוג 2

בעבר נודעה בשם "סוכרת מבוגרים", כי מופיעה בעיקר בגיל המבוגר (אך לא רק). המנגנון המשוער של סוכרת זו הוא משולב: אינסולין מיוצר פחות מן הדרוש וגם מה שמיוצר – "מתקשה" לפעול (בחלק מן המקרים, "קושי" זה נובע מעודף משקל).

 

 

סטרואידים

משפחת הורמונים המיוצרים בבלוטות שונות בגוף, כגון אדרנל, אשכים ושחלות. סטרואידים משתתפים בפעולות מרובות וחשובות בגוף, כגון שמירה על מאזן נכון של מלחים ונוזלים בגוף (למשל אלדוסטרון), תגובה במצבי דחק (למשל קורטיזול), וכן שמירה על תפקודים מיניים שונים (אסטרוגן בנשים וטסטוסטרון בגברים).

 

 

ערך גליקמי (מדד גליקמי)

המהירות בה אכילת מזון מסוים גורמת לעליה ברמת הסוכר בדם. זו אינה תכולת הסוכר של המזון! עשויים להיות שני מזונות בעלי אותה תכולת סוכר בדיוק, אך האחד מעלה במהירות את רמת הסוכר בדם (כלומר הוא בעל ערך גליקמי גבוה), ואילו האחר עושה זאת בצורה איטית ומדורגת (כלומר הוא בעל ערך גליקמי נמוך).

 

פחמימה

בדרך כלל זהו שם נרדף ל"סוכר". מזון אינו חייב להיות מתוק כדי להכיל סוכרים/פחמימות! לחם, אורז, פסטה, תפוח אדמה – כולם מזונות אשר אינם מתוקים ובכל זאת הגוף מפיק מהם סוכר רב.

 

פרולקטין

קיים בשני המינים, למרות שתפקידו בגברים לא ברור. בנשים – הורמון זה מוגבר באופן טבעי בהריון ובמשך תקופת ההנקה (הוא זה שמאפשר הנקה). קיימים מצבים שונים בהם רמת הפרולקטין מוגברת בדם מסיבות אחרות, למשל תרופות מסוימות או יצור אוטונומי מוגבר על-ידי בלוטת ההיפופיזה.